הצעדים הכלכליים בגירושין: מה לעשות, באיזה שלב והמחיר שתשלמו על סדר פעולות שגוי

נקודת הזמן ההתחלתית הזו זכתה להיקרא על ידנו ״שלב הדמדומים״ מאחר והיא מלווה בהכי הרבה חוסר וודאות וכל טעות שנעשית בשלב הזה עולה למתגרשים ביוקר. פעולה נכונה שנעשית בעיתוי הלא נכון מייצרת נזק כלכלי שנמשך שנים, ולעיתים אף פוגעת בעמדה המשפטית של מי שביצע אותה בתום לב מלא.

במאמר זה נלווה את הצירים הכלכליים המרכזיים לאורך ההליך: מה כדאי לעשות בשלב שלפני שנפתח תיק, מה קורה בפועל בבנק ביום שבו משתנות זכויות החתימה, אילו כלים משפטיים עומדים לרשותכם לשמירה על הרכוש שלכם.

חלק ראשון: מה עושים לפני שנפתח הליך גירושין

תיעוד ודוקומנטציה

הפעולה הראשונה, והזולה ביותר, היא איסוף מידע. כל עוד יש לכם גישה לחשבון המשותף, לאזור האישי בחברת האשראי ולתיבת הדואר, ניתן להוריד תוך שעה מסמכים שאיסופם בהמשך יעלה בהרבה זמן ולא מעט כסף (בין אם באמצעות הליך משפטי ובין אם באמצעות חוקרים פרטיים). מדובר בתדפיסי עובר ושב לשנתיים אחורה, פירוטי כרטיסי אשראי, לוחות סילוקין של הלוואות ומשכנתאות, פוליסות ביטוח, תלושי שכר ודוחות שנתיים.

הסיבה לתיעוד פשוטה. מרגע שמשתנות זכויות החתימה או שאחד הצדדים עוזב את הבית, הגישה לחשבון הבנק נחסמת וחובת הסודיות הבנקאית חוסמת פנייה ישירה לבנק ביחס לחשבון שאינכם בעליו. השחזור נעשה אז באמצעות בקשה לגילוי מסמכים ולעיתים בקשה להסרת חיסיון, הליכים שמתנהלים בתוך התיק, נמשכים חודשים, וחושפים לצד השני בדיוק מה אתם מחפשים.

מיפוי עצמאי של התמונה הפיננסית

לפני שפונים לאיש מקצוע, אפשר לבנות תמונה מלאה למדי בכוחות עצמכם, ובלא עלות. עומדים לרשות הציבור ארבעה מאגרים מרכזיים: "הר הכסף" לאיתור חשבונות, פיקדונות וחסכונות שנשכחו, "הר הביטוח" לאיתור פוליסות הרשומות על שמכם, המסלקה הפנסיונית לקבלת תמונה מרוכזת של החיסכון הפנסיוני על כל רבדיו, ודוח ריכוז הנתונים ממערכת נתוני האשראי של בנק ישראל.

הדוח האחרון הוא הפחות מוכר, והמועיל ביותר. הוא מרכז את ההתחייבויות שלכם כלפי בנקים, חברות אשראי ונותני אשראי חוץ בנקאיים, את אופן פירעונן, ואת ההליכים שננקטו לגבייתן. ניתן להפיק אותו באופן עצמאי, ללא תיווך של הבנק.

הערך המיוחד שלו בהקשר של פרידה נעוץ בשני דברים. ראשית, הוא חושף ערבויות שחתמתם עליהן ושכחתם מהן ואשראי חוץ בנקאי שאינו מופיע בתדפיס העובר ושב. שנית, הוא משקף את דירוג האשראי שלכם נכון להיום וזו נקודת הפתיחה שתקבע אם תוכלו למחזר משכנתא או ליטול משכנתא חדשה בהמשך הדרך.

חשוב להבהיר את גבולות הכלי. הדוח מציג את הנתונים שלכם בלבד. מידע מקביל על בן הזוג מתקבל רק בהסכמתו או באמצעות צו של בית המשפט.

מועד הקרע: כל צעד כלכלי הוא ראיה

הרכוש המשותף לא נחתך במועד הגט אלא במועד שבו פסק השיתוף הכלכלי בפועל. מועד זה מכונה בפסיקה "מועד הקרע". זהו המועד שממנו ואילך נוהגים הצדדים לפי הכלל שלי שלי ושלך שלך, וממנו ואילך זכויות שנצברות אינן מתחלקות.

המשמעות המעשית חדה. עזיבת הבית, פתיחת חשבון נפרד, הפסקת הפקדה לקופה משותפת והגשת בקשה ליישוב סכסוך הן כולן נקודות על ציר זמן שבית המשפט יבחן בדיעבד. הן אינן רק צעדים לוגיסטיים, אלא ראיות בעלות חשיבות אסטרטגית.

כאן נדרשת מודעות לכיוון האינטרס, שהוא הפוך אצל כל אחד מן הצדדים. הצד שצובר יותר זכויות סוציאליות, פנסיה, קרנות השתלמות או שווי בעסק, יבקש לקבוע מועד קרע מוקדם ככל האפשר. הצד השני יבקש לדחות אותו. אותה פעולה עצמה, למשל הפרדת החשבונות בחודש מסוים, עשויה לשרת אתכם או לפעול נגדכם, ולעיתים בהפרש של מאות אלפי שקלים.

חלק שני: ארבעים ושמונה השעות הבנקאיות

זהו החלק המעשי ביותר במאמר, והוא גם החלק שבו נעשות מרבית הטעויות. השאלה אינה אם להפריד את הכספים, אלא כיצד ובאיזה סדר.

שינוי זכויות החתימה - דלת שנסגרת לכיוון אחד

רוב הזוגות מנהלים חשבון משותף שבו זכויות החתימה הן "ביחד ולחוד". פירוש הדבר שכל אחד מבני הזוג רשאי לפעול בחשבון לבדו, למשוך את מלוא היתרה, ליטול הלוואה או לסגור פיקדון, בלא הסכמת השני.

כאשר מתעורר חשש, ניתן לשנות את ההגדרה ל"ביחד", כך שכל פעולה תחייב את שני השותפים בחשבון. וכאן מצוי אחד הכללים החשובים ביותר שיש להכיר: המעבר מ"ביחד ולחוד" ל"ביחד" נעשה בהוראה של שותף אחד בלבד, ואילו החזרה מ"ביחד" ל"ביחד ולחוד" מחייבת את הסכמת כל השותפים בחשבון.

זוהי דלת שנפתחת לכיוון אחד בלבד. מי שלוחץ על הכפתור מבלי להיערך מראש, אינו כולא רק את בן זוגו אלא גם את עצמו ומעביר לצד השני זכות וטו על כל פעולה עתידית בחשבון. אם שיתוף הפעולה קורס, החשבון קופא בפועל לשני הצדדים כאחד.

מה קורה למחרת בבוקר

הנקודה שכמעט אינה נאמרת ללקוחות היא שהגבלת החשבון או הקפאתו אינה עוצרת רק את הצד השני. היא משביתה את מערך התשלומים של משק הבית כולו.

בחשבון עובר ושב טיפוסי פועלות במקביל הרשאות לחיוב חשבון, המכונות בלשון העם הוראות קבע, לצד חיובי כרטיסי אשראי ושיקים. כאשר החשבון מוגבל או כאשר נדרשת חתימת שני הצדדים, החיובים הללו אינם מכובדים. התוצאה מגיעה תוך ימים: תשלום המשכנתא חוזר, פרמיית ביטוח החיים המבטיחה אותה אינה נגבית, הארנונה, החשמל, הגן והחוגים חוזרים אף הם.

הנזק אינו מסתכם בעוגמת נפש ובריבית פיגורים. יש לו שלוש שכבות עמוקות יותר.

השכבה הראשונה היא אשראית. פיגור בתשלום מדווח למערכת נתוני האשראי, ומשפיע על דירוג האשראי לתקופה ממושכת. הפגיעה מתגלה בדיוק ברגע הרגיש ביותר, כאשר אחד הצדדים מבקש למחזר את המשכנתא או ליטול משכנתא חדשה כדי לרכוש את חלקו של השני בדירה. פיגור בן חודשיים שנוצר מסיבה טכנית עלול לשנות את הריבית שתקבלו, ולעיתים את עצם ההיתכנות של העסקה.

השכבה השנייה היא ביטוחית. ביטוח חיים למשכנתא שהפוליסה שלו מבוטלת בשל אי תשלום פרמיה יוצר הפרה של תנאי ההלוואה מול הבנק. חידוש הפוליסה כעבור מספר חודשים אינו תמיד אוטומטי, ובגיל מבוגר יותר או לאחר שינוי במצב הבריאותי, הוא עשוי להתייקר או להיות מותנה בחיתום מחדש.

השכבה השלישית היא ראייתית. צד שהחיובים המשותפים חזרו בשל פעולה שנקט, מוצא את עצמו נדרש להסביר את הדבר בהמשך ההליך, ולעיתים מוצג כמי שפעל בחוסר תום לב או פגע במשק הבית המשותף ובילדים.

סדר הפעולות הנכון

מכאן נגזרת מסקנה מעשית אחת. הפרדה כלכלית אינה אירוע חד פעמי בדלפק הבנק, אלא רצף מתוכנן, ורצוי שיתבצע ברובו לפני ההגבלה ולא אחריה.

תחילה פותחים חשבון עצמאי על שם אחד מבני הזוג בלבד, מוודאים שהוא פעיל, שיש בו אמצעי תשלום ושהמשכורת מופנית אליו. לאחר מכן מנייידים אליו את ההרשאות לחיוב חשבון החיוניות. קיימת לשם כך תשתית ייעודית של מרכז הסליקה הבנקאי המאפשרת העברת הרשאות מחשבון לחשבון בהליך ממוכן, לרבות עדכון הגופים המחייבים, וזאת מכוח הסדרה של בנק ישראל בנושא חיובים על פי הרשאה. רק לאחר שהתשלומים החיוניים כבר יורדים מן החשבון החדש, פונים לשינוי זכויות החתימה בחשבון המשותף.

לצד זאת יש להסדיר את התשלומים שאמורים להמשיך ולרדת דווקא מן החשבון המשותף, למשל המשכנתא על הדירה המשותפת. הסדרה זו צריכה להיעשות באותו מעמד עצמו, בנוכחות שני השותפים של החשבון. אין להסתפק בהבנה בעל פה שלפיה "המשכנתא תמשיך לרדת כרגיל".

ערבות הדדית: הסיכון שאיש אינו מספר עליו

חשבון משותף אינו רק כלי נוחות. הוא מנגנון של אחריות הדדית ובשלושה מישורים שכדאי להכיר.

במישור הזכויות, קיימת חזקה שלפיה הכספים המצויים בחשבון משותף שייכים לשני בעליו בחלקים שווים. מי שטוען אחרת, למשל שהכספים הגיעו מירושה שקיבל לבדו, נושא בנטל ההוכחה.

במישור החובות, יתרת חובה שנצברה בחשבון נתפסת ככלל כחוב משותף. הטענה שהחוב נוצר בשל התנהלות בלתי אחראית של הצד השני אפשרית, אך היא דורשת ראיות, והנטל מוטל על הטוען.

המישור השלישי הוא החמור ביותר, ומפתיע רבים. כאשר שיקים בחשבון משותף מסורבים מחמת אין כיסוי מספיק, הם נמנים לגבי שני השותפים, גם אם רק אחד מהם משך אותם וחתם עליהם. הגבלת החשבון תחול על שניהם. באופן דומה, עיקול בגין חוב אישי של אחד השותפים עלול לתפוס את מלוא היתרה בחשבון שבו זכות החתימה היא ביחד ולחוד, שכן הנושה נכנס בנעלי החייב.

מכאן שההיערכות הבנקאית אינה תמיד מהלך התקפי שנועד למנוע הברחת כספים. לא פעם היא מהלך הגנתי הכרחי, שנועד למנוע מצב שבו בן זוג מוצא את עצמו מוגבל, בלא שעשה דבר.

חלק שלישי: כלים משפטיים בשלב ההליך

סעדים לשמירת זכויות

החוק אינו מותיר אתכם חסרי אונים מול חשש להברחת רכוש. סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה ואת בית הדין הרבני לנקוט אמצעים לשמירת זכותו של בן זוג, כאשר הצד השני עשה פעולה שיש בה כדי לסכל זכות קיימת או עתידית, או כאשר קיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזו.

לצד זאת קיימים סעדים דיוניים מוכרים: צו איסור דיספוזיציה האוסר ביצוע פעולות בנכס, עיקול זמני, צו עיכוב יציאה מן הארץ וצו לגילוי מסמכים. חשוב לדעת שגם בתקופת עיכוב ההליכים שלאחר הגשת בקשה ליישוב סכסוך, ניתן לפנות לערכאה בבקשה לסעדים דחופים וזמניים, ובכללם סעדים שנועדו לשמור על המצב הקיים. הרחבנו על מנגנון עיכוב ההליכים ועל מרוץ הסמכויות במאמרנו החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה: המדריך המלא.

ההסתייגות חשובה לא פחות מן הכלי. סעדים אלה ניתנים על יסוד תשתית ראייתית, ולא על יסוד חשש כללי. בקשה נמהרת שנדחית עולה בהוצאות משפט, שוחקת את אמון בית המשפט, ומתפרשת לעיתים כניסיון להפעיל לחץ ולכן אין להגיש בקשה כזו לפני שנאסף חומר שתומך בה.

מה אסור לעשות, ומדוע הסנקציה חמורה מכפי שנדמה

בצדו השני של המתרס עומדים הצעדים שנעשים לעיתים מתוך פחד, ושתוצאתם הפוכה לחלוטין מן המצופה. ריקון החשבון המשותף, נטילת הלוואה חד צדדית ערב הפרידה, העברת כספים לחשבון של בן משפחה, הקטנה מלאכותית של הכנסות בעסק והברחת נכסים לצד שלישי.

התפיסה הרווחת היא שהסיכון המקסימלי הוא השבת הכספים. אין זה מדויק. בית המשפט מוסמך שלא להסתפק בהשבה, אלא לקבוע חלוקה בלתי שוויונית של יתרת הרכוש לרעת מי שפעל בחוסר תום לב, וכן לבטל עסקאות שנעשו לצורך הברחה. לכך מתווספות הוצאות משפט, פגיעה חמורה במהימנות הכללית של הצד באותו תיק והשלכה אפשרית על סוגיות שאינן רכושיות כלל.

משכנתא: הבנק אינו צד להסכם הגירושין

זהו אולי הפער החמור ביותר בין התודעה למציאות. זוגות רבים חותמים על הסכם גירושין ובו נכתב שאחד מבני הזוג יישאר בדירה ויישא במלוא תשלומי המשכנתא, ואילו השני משוחרר מכל חבות. ההסכם מקבל תוקף של פסק דין, והצדדים סבורים שהעניין הוסדר.

מבחינת הבנק, לא קרה דבר. הסכם הגירושין מחייב את הצדדים זה כלפי זה, אך אינו מחייב את הבנק, שאינו צד לו. כל עוד לא ניתנה הסכמה בכתב של הבנק לשחרור לווה או ערב, שני בני הזוג נותרים חייבים מלאים כלפיו. אם התשלומים אינם משולמים, הבנק יפנה לשניהם.

לכך שתי השלכות מעשיות. הראשונה היא שהצד ה"משוחרר" נותר רשום כבעל התחייבות פעילה, ורואה זאת בדוח נתוני האשראי שלו. הדבר מקטין את יכולת ההחזר המוכרת לו, ועלול לחסום אותו מנטילת משכנתא לרכישת דירה משלו, לעיתים במשך שנים. השנייה היא שהצד שנשאר בדירה עלול לגלות שהבנק כלל אינו מאשר את המהלך, משום שהכנסתו לבדה אינה מספיקה לעמידה בהחזר.

מכאן הכלל המרכזי: את האישור העקרוני של הבנק מקבלים לפני החתימה על ההסכם, לא אחריה. הסכם שנחתם ואינו בר ביצוע מבחינה בנקאית, מחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן לעיתים לאחר שכבר ניתן הגט וכוח המיקוח השתנה.

חלק רביעי: ההסכם, המס, והשלב שכולם שוכחים

מיסוי מקרקעין: הפטור שהוא למעשה דחייה

חוק מיסוי מקרקעין קובע שהעברת זכויות במקרקעין הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, אינה נחשבת מכירה לעניין החוק. הדבר נכון הן להעברה בין בני הזוג והן להעברה מהם לילדיהם. התוצאה המיידית מוכרת לרבים: אין מס שבח ואין מס רכישה.

הניסוח הרווח, "פטור ממס", מטעה. אין כאן ביטול של חבות אלא דחייה שלה. אותו סעיף עצמו קובע שכאשר מי שקיבל את הזכויות ימכור את הנכס בעתיד, יום הרכישה ושווי הרכישה יהיו אלה שהיו נקבעים אילו נמכר הנכס על ידי מי שהעביר את הזכויות. במילים פשוטות, מקבל הדירה נכנס לנעליו ״המיסויות״ של המעביר, ונושא בעתיד בשבח שנצבר החל ממועד הרכישה המקורי.

מכאן שהשאלה אינה טכנית אלא תכנונית. בנסיבות מסוימות עשוי להיות עדיף לצדדים שלא לעשות שימוש במסלול זה, ולבצע ביניהם מכירה רגילה, שתוצאתה עדכון בסיס המס. השיקול מושפע משאלת הפטורים העומדים למעביר, ממספר הדירות שבידי כל צד ומכוונותיו העתידיות של מי שנשאר בנכס. זו נקודה שראוי להביא לפתחו של מומחה מיסוי מקרקעין בשלב ניסוח ההסכם, ולא בשלב הדיווח.

לצד זאת כדאי להכיר את דרישות הרישום בפועל. העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מחייבת, בין היתר, הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, אישור עירייה בדבר היעדר חובות לפי סעיף 324 לפקודת העיריות ואישור בכתב של הבנק להעברה כאשר רשומה משכנתא. חוסר באחד מאלה עוצר את הרישום גם כאשר ההסכם מושלם.

פנסיה: פסק דין שלא נרשם אינו מגן על איש

החיסכון הפנסיוני הוא לרוב הנכס השני בגודלו של המשפחה, ולעיתים הראשון. החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו יצר מנגנון ישיר, שבמסגרתו הגוף המשלם, קרן הפנסיה או קופת הגמל, מעביר לבן הזוג לשעבר את חלקו, בלא תלות בשיתוף הפעולה של החוסך.

התנאי לכך אינו קיומו של פסק דין, אלא רישומו. הבקשה מוגשת לגוף המשלם, וזה רושם ברישומיו הערה הכוללת את פרטי הערכאה, את משך התקופה המשותפת, את מועד הפירוד ואת השיעור להעברה. רק לאחר רישום ההערה קמות ההגנות שבחוק, ובכללן פתיחת חשבון נפרד על שם בן הזוג לשעבר בחלוקה של כספים צבורים, והעברת חלק מן הקצבה בחלוקה של זכויות.

כאן מצויה הטעות הנפוצה ביותר בשלב היישום. הצדדים מסיימים את ההליך, מקבלים פסק דין מפורט ומדויק, ואיש אינו מגיש אותו לגוף המשלם. חלפו שנים, החוסך נייד את הכספים או משך אותם, ובן הזוג לשעבר מגלה שבידו מסמך משפטי ללא נכס שיממש אותו. יש לציין שהחוק אף קובע הגנה ביניים, שלפיה ממועד קליטת הבקשה לרישום ועד להחלטת הגוף המשלם, לא יבוצעו פעולות מסוימות בחיסכון בלא הסכמת בן הזוג לשעבר בכתב.

מוטבים, שאירים וצוואה: מי באמת יקבל את הכסף

זהו אחד הפערים המסוכנים ביותר, משום שהוא מתגלה רק כאשר כבר אי אפשר לתקן אותו. אנשים מניחים שהצוואה היא המסמך העליון וכי היא גוברת על כל השאר. במקרים רבים אין זה כך.

בביטוחי חיים ובקופות גמל, הוראת המוטב היא הסכם בין החוסך לבין הגוף המנהל והיא גוברת על הוראות הצוואה. אדם שכתב צוואה מסודרת המורישה את רכושו לילדיו, אך לא עדכן את טופס המוטבים שבו רשומה בת זוגו הקודמת, עלול לגרום לכך שהכספים יועברו בדיוק למי שלא התכוון להעביר להם.

בקרנות פנסיה התמונה שונה ומורכבת עוד יותר. שם ברירת המחדל אינה הצוואה ואף לא הוראת המוטב, אלא תקנון הקרן וזהות השאירים כהגדרתם בו. רק בהיעדר שאירים עוברים הכספים למוטבים או ליורשים.

לכל אלה נוסף עניין הסטטוס. כל עוד לא הושלם הליך הגירושין, בן הזוג נותר בן זוג לכל דבר ועניין, ובכלל זה לעניין הירושה על פי דין. תקופת הביניים שבין הפירוד בפועל לבין הגט היא בדיוק התקופה שבה הפער בין הכוונה למצב המשפטי הוא הגדול ביותר.

לסיכום: לא מה עושים, אלא באיזה סדר

הצעדים הכלכליים בגירושין נראים מבחוץ כרשימת מטלות טכנית. בפועל, כל אחד מהם הוא החלטה בעלת שלוש פנים: פן כלכלי מיידי, פן ראייתי שישפיע על ההליך המשפטי, ופן ארוך טווח שיתגלה שנים לאחר מכן, כאשר תבקשו משכנתא, תפרשו לפנסיה, או שבני משפחתכם יבקשו לממש זכות.

המכנה המשותף לרוב הכשלים שתוארו כאן אינו חוסר ידע משפטי אלא היעדר תזמון. חשבון שהוגבל לפני שנפתח חשבון חלופי. הסכם שנחתם לפני שהתקבל אישור בנקאי. פסק דין פנסיוני שלא נרשם. הוראת מוטב שלא עודכנה. בכל אחד מן המקרים הפעולה עצמה הייתה נכונה, והנזק נבע מן העיתוי.

אם אתם בפתחו של הליך, או בעיצומו, ואינכם בטוחים מה הצעד הבא ומה סדר הפעולות הנכון עבורכם, משרדנו מלווה לקוחות בדיוק בצמתים אלה, מהערכת מצב כלכלית ראשונית ועד לגיבוש תכנית פעולה מסודרת ולליווי שלב היישום. אתם מוזמנים ליצור קשר לשיחת היכרות, שבסופה תדעו היכן אתם עומדים ומה נכון לעשות, ובאיזה סדר.

האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, מיסויי או פיננסי, ואינו תחליף לייעוץ פרטני. בכל מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ מותאם.